מה למדתי מרילוקיישן ללונדון

באמצע דצמבר 2023 ארזתי 3 מזוודות וטרולי ונסעתי עם אלכס בעלי לבירת הממלכה הבריטית.
לא, לא ברחנו מהמלחמה בארץ וגם לא נסענו לחופשה, והאמת שגם לא בדיוק לרילוקיישן כמו שההגדרה מתכוונת.

כמה שבועות לפני כן הגיעה הזדמנות מהעבודה של אלכס, קצת מעכשיו לעכשיו, לעבור לכמה חודשים לחיות ולעבוד בלונדון. הייתי אז בשיקום מפריצת דיסק שטרפה את הקלפים של חיי, ויש לנו בארץ דירה מושכרת באמצע חוזה ושתי חתולות בית, אבל לא היה לי ספק שאנחנו צריכים להגיד כן להצעה ולצלול למסע שימשיך לטרוף את הקלפים של חיינו. 

בפוסט הזה אשתף קצת מהחוויה האישית שלי וכמובן – אחלוק מסקנות לגבי רילוקיישן, שימור הרגלים, שינויים עסקיים וקבלה עצמית.

עשינו רילוקיישן ללונדון

כמה ימים לפני הנסיעה, כשכל רשימות ה To do מסומנות (הודות לכלי ניהול המשימות שאני לא זזה בלעדיו – Todoist) קלטתי שהמסע הזה הוא לא פחות מזימון מציאות מדויק שיצרנו, אחד לאחד:

– כבר הרבה זמן שרצינו להתנסות במגורים בחו”ל

– אבל רילוקיישן בהגדרתו פחות התאים בשלב זה של חיינו 

– רצינו רק לתקופה, בשביל הניסיון והחוויה

– ושיהיה קרוב, אירופה כזה

– ושירגיש קצת בבית (יש לנו משפחה באנגליה!)

– בחלומות הכי ורודים אפילו פנטזנו שההרפתקה תמומן בחלקה או במלואה

שמרנו את החלום החמוד שלנו במגירות שבינינו, מדי פעם דיברנו עליו, אמרנו ש’אולי מתישהו’ זה יתאים, אולי זה יקרה, מתישהו… ואז ‘מתישהו’ נחת אצלינו יום בהיר אחד בפתח הדלת, והפך ל’עכשיו’, בדיוק אבל בדיוק לפי ההזמנה.

מאותו הרגע הדברים הסתדרו אחד אחרי השני באופן מושלם:
ההחלמה שלי האיצה (אחרי פגיעה משמעותית בצוואר ובזרוע), מצאנו מישהי מושלמת לסאבלט בדירה שלנו שגם תשמור על החתולות, העבודה שלי אפשרה את זה, והכל זרם כמו בירה בפאב לונדוני.

דברים שלומדים ברילוקיישן

לאורך כל הדרך בחנתי בתשומת לב את התהליכים והשיעורים שאני זוכה להם תוך כדי המסע הזה, במיני רילוקיישן שלנו.

מסתבר שלא רק הסביבה לבשה חג ‘לכבודנו’ כשהגענו בחודש דצמבר, אלא גם החוויה כולה בחודשים שאחריו. אני חושבת שהרבה מזה בזכות העובדה ששמרתי כל הזמן על תדר הזימונים הזה, שקשה להסביר אותו במילים, אבל הוא הפתיע אותי כל פעם מחדש בטוב שהוא הביא לחיי:

המסע אפשר לי זווית ראיה חדשה, תובנות עמוקות, הרפתקה זוגית שאין דומה לה והרבה מסקנות שצפו לפני השטח בתחום האישי, העסקי, הזוגי, המשפחתי והרוחני. כבר בחודש הראשון הרגשתי שלמדתי הרבה, והנה עיקרי הדברים:

1.לפנטז זו לא מילה גסה.
לחלום גם על הדבר הכי לא סביר, מוזר, חסר היגיון, תלוש מציאות (מה הסיכוי?) – לחלום ולפנטז לפרטי פרטים על הרצונות שלך זה תמיד לגיטימי, רצוי וכדאי. אין לך מושג מאיזה כיוון היקום הזה יחליט להפתיע אותך. אז מה אכפת לך לחלום?

2.קודם כל להגיד כן.
גם כשעדיין לא ברור איך הדברים יסתדרו, מה יהיה במדינה, מה יהיה בבית, מה יהיה מצבך הגופני… כשזה מדויק, הדברים מתיישרים(!) ומתייצבים כמו חיילי מילואים בחרבות ברזל. אני אחת שבודקת ביסודיות כל דבר, אבל כאן במסע – למדתי פשוט להגיד כן. לפעמים זה נוגד את האינסטינקטים שלנו, אבל זו כל התורה של להרגיש בנוח לצאת מאזור הנוחות!

עשינו רילוקיישן ללונדון

3. להיות בחו”ל לא הופך אותך לפחות ציונית.
אם כבר, להפך! 🇮🇱
מעולם לא הרגשתי כל כך ציונית ואוהבת ישראל כמו עכשיו. אני מתרגשת לשמוע עברית מדי פעם ברחוב, הצטרפתי למקהלה הישראלית בלונדון ואני מתלהבת מכל סממן יהודי קטן כגדול.  מאוד מעניין לראות איך המלחמה במולדת מהדהדת ויוצרת שינוי ואחדות גם בגולה.

אנחנו אכן עדים למקרים מצערים ומדאיגים של אנטישמיות, אבל גם נתקלים במחוות קטנות ומרגשות, כמו מוכרת בחנות שמתהלכת בגאווה עם מגן דוד ענק על הצוואר, או מאבטח בפאב שהתלהב לשמוע שאנחנו מישראל ורצה להמשיך לדבר ולספר על אהבתו לארץ הזו. הרבה מהחוויות האלה אפשר לראות אצלי בהיילייט ‘החיים בלונדון’ באינסטגרם.

מה שמוביל אותי לסעיף הבא, שגרם לי לאמץ הרגל חדש –

4. לשמוח בחלקך לא הופך אותך ללא רגישה.
נכון, הארץ בוערת, החדשות רעות, העדויות לא מפסיקות לזרום וה-‘הותר לפרסום’ קורע את הלב, אבל אני שמחה ומודה על האפשרות לחבק את ההזדמנויות שהגיעו אליי, ליהנות מהן ולחיות אותן במלואן. 

זמן קצר אחרי שהגענו ללונדון התחלתי לשתף במשהו קרוב לליבי שאני משתדלת להקפיד עליו ביני לבין עצמי כבר תקופה – הודיה יומית. זה התחיל בלהגיד תודה בלב לפני השינה, אחר כך עבר לכתיבת ההודיות ביומן, ולפעמים אהבתי גם להגיד בקול כדי לשמוע ולתת תוקף לדברים.

אבל כאן בלונדוןהחלטתי להפוך את זה לפומבי, ומאז אני משתפת בכל יום סטורי ‘5 ביום🖐🏽’ – עם הודיה על חמישה דברים מהיום שלי, כמספר האצבעות בכף היד. 

כך יצא שאני מודה על הדברים שהפכו את היום שלי ליותר טוב, ורק מעצם המחשבה עליהם אני מסלקת חרדה, מפחידה סטרס ומאמנת את התודעה שלי להתמקד בטוב. בעולם שבו אנחנו נוטים לקחת את הדברים בחיינו כמובן מאליו, ההרגל הזה מאפשר עצירה קטנה ממירוץ החיים כדי לשים לב ולהודות על כל השפע שיש סביבנו. והבונוס – מעצם תשומת הלב התודעתית הזו, אני מזמנת לחיי מציאות שבה אני שמחה בחלקי ומקבלת עוד ממה שעושה לי טוב.

רבים כבר הצטרפו אליי להרגל הזה, ואני מזמינה אתכם להצטרף גם! כיף לקבל מכם הודעות ותיוגים, ולראות שעוד ועוד אנשים מכניסים את ההודיה היומית כחלק מרענן ליומיום.

עשינו רילוקיישן ללונדון

5. רילוקיישן זה לא רק נצנצים וחוויות: הדאון שאחרי ההיי
כמה חודשים לתוך המעבר כבר התרגלנו לשכונת Hammersmith במערב לונדון, הרחק ממרכז העניינים התוסס והעמוס (מיקום שמתאים לנו כמו כפפה ליד – שקט ואינטימי בקאנטרי סייד, ועדיין מלא בבתי קפה, מוקדי עניין, תחבורה ציבורית מצוינת ועסקים קטנים, קצת כמו במיקום שלנו בארץ). 

יחד עם זה, רילוקיישן זה דבר מטלטל. בחודש וחצי הראשונים הייתי בהיי אמיתי: תיירת בלי דד ליין! עשינו כלכך הרבה דברים מחוץ לשעות העבודה ובסופ”שים שלפעמים זה הרגיש כמו רכבת הרים של חוויות חדשות. יצאנו להצגות, מסעדות, סיורי יום ואטרקציות, אפילו להסתובב בסופר היה חוויה תרבותית מרגשת. התלהבנו מהדירה, והשכונה, מהעיר הגדולה, מהתחבורה ציבורית המדהימה וממהירות המשלוחים של אמזון עד הדלת. 

ואז, כאילו בבת אחת, ההיי נגמר. והדאון שאחריה לא איחר לבוא בצורת בדידות עמוקה, חוסר מוטיבציה, כמיהה חזקה לתחושת שייכות, חרדות ואפילו סממני דיכאון. תקופה לא פשוטה שהפגישה אותי עם הרבה שדים והכניסה אותי לא פעם ללופים של רגשות, שלמדתי ממנה הרבה ואין ספק שהיא אבן דרך בלתי נפרדת מרילוקיישן.  

בגישה העסקית והמקצועית – המרחק מהארץ גרם לי לחשוב שוב מה אני רוצה, איך אני רוצה והכי חשוב – למה אני רוצה. אני מאמינה שהדיוקים ברמת העיסוק לא נגמרים אף פעם כשיש לך עסק משלך, אבל מה שעברתי בנושא הזה בלונדון הפתיע אותי מכל הכיוונים.

ברמה האישית והרוחנית – זו הייתה הזדמנות לבחון את מערכת ההרגלים שלי, האמונות שלי והרצונות הכי עמוקים שלי. יש לי הרבה זמן להרהר בסוגיות האלה, לדייק את עצמי, לקרוא ולהתפתח. 

אולי אקליט פרק נרחב יותר בפודקאסט שלי עם תובנות אישיות מחווית הרילוקיישן בלונדון ומה היא הביאה לעולם האישי והמקצועי שלי (סמנו לי בתגובה למטה אם יעניין אתכם להעמיק!)

עשינו רילוקיישן ללונדון

מסע בין הרגלים, ניהול עצמי ורוטינות

כמאמנת וחוקרת את נושא הניהול העצמי (בעסק ובחיים), הרילוקיישן הוא ממש חממת מחקר.

6. הרגלים זה לתמיד.
לא משנה המדינה, איזור הזמן או מזג האוויר. כשיש לך הרגל שהוטמע כמו שצריך (ולא משנה אם הוא הרגל טוב או רע) – הוא ילך איתך בכל העולם. לעיתים יידרשו התאמות ושינויים, אבל כשהוא חלק מהזהות שלך, הרגל הוא כמו נחום-תקום. גם אם הוא ילך לרגע, הוא יחזור. 

כשהחיים מיטלטלים (כמו מעבר למדינה אחרת, אירוע גדול, טרגדיה לאומית או סתם שינויים בלו”ז), זה טבעי שההרגלים שלנו יחוו טלטלה גם בעצמם. כשהגעתי ללונדון הייתי צריכה למצוא לעצמי מחדש את המתכון הנכון לשמור על תנועה וכושר, את סגנון התזונה שמתאים לי פה, וגם סדר יום עבודה חדש.

זה לקח כמה רגעים (בחלקם אפילו כמה שבועות) אבל הדברים התאזנו מחדש, בגלל שהם היו מוטמעים היטב בחיי כבר קודם.

שווה להשקיע בהטמעה טובה. זה הולך איתנו כסגנון חיים לכל מקום שנבחר!

7. המרחק זה לא אישיו.
ותודה לקורונה שהפכה את כולנו למחוברים בכל רגע ואופן שנרצה. אני מודה שחששתי מהמרחק והגעגוע, אבל המציאות הוכיחה לי שבעזרת אינטרנט חזק הכל אפשרי 😉 והמרחק הפיזי לא מהווה שום מכשול, לא בעבודה ולא בקשרים האישיים.

מאז שהגענו לפה הלו”ז שלי מלא בפגישות זום אפקטיביות עם לקוחות, משפחה וחברים, ואני מרגישה את הקרבה והאנרגיה גם מעבר למסך גם בהרצאות שאני מעבירה לקהל גדול יותר. דווקא משהו במרחק הופך כל קשר להיות יותר קרוב, מוערך ואינטימי. יש יתרונות לקילומטרים… 

!Home is where the heart is

עשינו רילוקיישן ללונדון

8. מזג אוויר זה דיל ברייקר
הזהירו אותי רבות שהחורף בלונדון הולך להיות קר ומדכא, אבל האמת היא שהתרגלנו ממש מהר. רכשנו מעילים טובים, נעליים תרמיות וכמובן עוד שכבת מכנסיים לחימום, ולמרות הסרבול למדנו די מהר להסתדר ב-5 מעלות.  אבל כשהגיע הדאון בערך חודשיים אחרי שהגענו, והשמיים האפירו בתזמון מושלם, והגשם לא הפסיק לרדת – הרגשתי כמה למזג האוויר יש השפעה על מצב הרוח. 

בשבועות מעוננים וגשומים הייתי עצובה ומכונסת, ובימים של שמש ושמיים כחולים (למרות ש-2 מעלות בחוץ) – התהלכתי עם חיוך, אופטימיות ומצברוח מרומם. 

מזג האוויר משפיע על כולנו גם בארץ, כמובן. אבל כאן, הרגשתי שזה ממש המצפן שלי, והרבה מהלך הרוח שלי נשען על זה.

עבודה מהבית... בלונדון

הרגשות ברילוקיישן מתחלפים מהר, במיוחד על רקע המלחמה בארץ.
ביום אחד אפשר לפגוש 5 סיטואציות חדשות, לשמוע 7 שפות שונות ולעבור מנמוך לגבוה ולהפך תוך דקות. חלק מהימים משמחים ומחוייכים וחלקם עצובים, בודדים ומורכבים.

באחד הימים העברתי את סדנת קלין – סדר וארגון בתיבת המייל. הסדנה נקבעה מראש, פורסמה ונמכרה, וכל מי שנרשם פינה מזמנו כדי להגיע לשיעור וללמוד. בבוקר ההדרכה התעוררתי לידיעות שוברות לב מהמלחמה בארץ, בידיעה שבעוד שעתיים אני עולה להדריך אנשים שקמו אף הם לאותן חדשות עצובות, במרחק של אלפי ק”מ ממני.

בחרתי לקיים את הסדנה בכל זאת, ולו רק כדי ליצור לנו בועת מציאות אחרת ולהסיח את הדעת. בשעתיים שלנו יחד עשיתי את מה שאני אוהבת לעשות – ללמד אנשים כלים לניהול עצמי יעיל בעסק ובחיים, וסיימתי אותה כשאני גם מודה על האפשרות לעשות זאת מרחוק – אבל הכי קרוב שיש.

סליחה על הקלישאתיות, אבל החיים נועדו כדי שנחיה אותם. והם כלכך קצרים…

עוד הגיגים מהחיים ברילוקיישן בלונדון (בעבודה, בזוגיות, בעיר הגדולה) – אני משתפת בשפע אצלי במדיות, נותנת את הזווית שלי ומזמינה אתכם למעט אסקפיזם. תגידו כן 🫶🏽

יכול לעניין אותך:

שתפו את הפוסט הזה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תאהבו גם:

היי, נעים להכיר!
אני משי חורב, והבלוג שאתם נמצאים בו מכיל כתבות והמלצות בנושאים שונים – החל מלייף סטייל, תודעה ושינוי הרגלים ועד עסקים, שיווק ומוטבציה. בקיצור, כל מה שמעניין :) קריאה מהנה! 

השראה במנות קטנות?

כאן מצטרפים לקהילת החברים שלי במייל. השראה מובטחת!

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

התחברות לאתר