על מתח נפשי ואימון גופני

התחלנו את האימון. אני מנסה לשמור על אנרגיות גבוהות ולהרים את האווירה בחימום פורק לחצים, והיא – רצה במבט כבד, הבעה לקונית והרבה תלונות ציניות שנועדו לחפות על איזה כאב נסתר ועומס נפשי כבד.

בסוף החימום, כשהמצח כבר הבריק מזיעה, סיבוב הריצה האחרון שחרר את הכל. הסטרס, הדמעות, המעמסה הנפשית שהעיקה על הכתפיים שלה לאורך כל היום – הכל יצא. ואחריהם, יצא גם חיוך והקלה גדולה. שוחחנו קצת על מה שישב לה על הלב ואז היא ביקשה להמשיך את האימון בדיוק מאותה נקודה. לא הייתי בטוחה אם היא התאוששה מספיק בשביל אימון אינטנסיבי כרגע, אבל כבר בתרגיל הראשון נמרח לה חיוך על הפנים והיא אמרה ש – “זה בטח נשמע מוזר, אבל אני מרגישה פיזית הרבה יותר קלה עכשיו!”