ג’יימס קליר כתב בספרו האחרון (הרגלים אטומיים) – “העולם החיצוני רואה רק את הרגע הסופי, הדרמטי, ולא את הרגעים שקדמו לו והובילו לקראתו.”
קליר אמנם דיבר על שינוי הרגלים, אבל המשפט הזה נגע בי במקום אחר לגמרי, אחרי שבמשך כמה חודשים שמעתי מכאן ומשם (ישירות ובעקיפין), כל מיני וריאציות של משפטים משתאים כמו – איך ויתרת על הכל? ככה בן לילה עוזבים עסק? לקוחות? לא יכולת לשלב אותם בעשייה? למה לסגור את הדלת?
אני לא מאשימה אף אחד בטענות, כי בדיוק כמו שקליר כתב, העולם רואה רק את השורה התחתונה, בלי לדעת מה התרחש מאחורי הקלעים, בתהליך שעברתי במסע האישי שלי, מתחת לפני השטח.
הפרק המרגש הקודם
כשיצאתי לעצמאות כמאמנת כושר לפני כמה שנים, כנראה עשיתי דבר אחד ממש טוב: עשיתי את זה בהתלהבות. לא היה לי מושג איך לנהל עסק, איך לשווק, אך להציע את השירותים שלי או איפה למצוא לקוחות, אבל הייתי כלכך נלהבת וכלכך חדורת מטרה, שהדברים פשוט קרו מעצמם.
עשיתי מה שהבנתי, וזה עבד. מתאמנים הגיעו, צברתי ניסיון וביטחון בשטח, יצרתי לעצמי את התדמית המקצועית שרציתי ולאט לאט ביססתי עסק, מתוך רצון אמיתי לעזור, לתת ולהשפיע על חייהם של אנשים לטובה.
יחד עם זה, לא הכל היה וורוד.
ברור שעשיתי גם טעויות של מתחילים והיו רגעים שהרגשתי שאין לי מושג לאן ממשיכים או מה אמור להיות הצעד הבא שלי, וברור שפחדתי כשזה התחיל לתפוס תאוצה ולגדול (אוי כאבי הגדילה!), אבל כל מה שקרה היה לי מושלם ומדויק והתרגשתי להתמודד באהבה עם כל אתגר שהגיע לפתחי.
תוך זמן קצר התאהבתי בלקוחות שלי, יצרתי המון תוכן (כאן בבלוג, באינסטגרם, במייל, בכל מקום!), המשכתי ללמוד והתמקצע בענפי האימון הגופני (הדרכת פילאטיס, ריצה, אימון אחרי לידה), פתחתי קבוצות, אימנתי בכל מקום ובכל מזג אוויר והסגרים של שנת 2020 לא עצרו אותי! הם רק הרימו לי להנחתה – להקים סטודיו לכושר אונליין (הבוטיק!) ולהשפיע בסקייל גדול יותר מהמיקום הגאוגרפי שלי.
חוויתי מימוש, הלו”ז שלי התמלא + רשימות המתנה, התפרנסתי נפלא וידעתי שזו ההגדרה לעסק מצליח, ועפתי על זה. במקביל התפתחתי אישית – הצלחתי לאמץ את הרגל ההשכמה המוקדמת, שיפרתי יכולות גופניות (ריצה וכוח), למדתי גם נושאים אחרים ובעיקר למדתי איך לנהל בצורה חכמה, יעילה ומאוזנת את החיים שלי כעצמאית, עם הרגלים טובים ובלי לאבד שפיות בדרך.
במבט לאחור, קיבלתי סימנים בלי הפסקה בצורת תקלות טכניות, פיזיות ותפעוליות סביב האימונים, שכאילו צעקו לי: שני כיוון! אבל לשנות כיוון זה מפחיד ואני בחרתי להתעלם מהקריאה ולהמשיך עם מה שעובד לי.
ואז חשבתי - רגע, למה להיפרד? אולי לשלב עשייה בין הדברים?!
בניתי תכניות ליווי חדשות ששילבו גם את עולם הכושר וגם מעולמות שינוי ההרגלים, התפתחות אישית, התמדה ומשמעת עצמית, והפידבקים היו ממש טובים. הרגשתי טוב עם השירות הזה, על אף שהאינטואיציה האישית שלי עדיין לא הייתה שקטה.
האבל היה קשה, והאובדן גרם לי להתכנס פנימה, ולפגוש את עצמי.
רק אחרי שהתאוששתי מהמוות של מקס, הסכמתי סוף סוף, להקשיב לה. לאינטואיציה.
בדיוק בזמן הזה תבעתי את המונח ‘תקופת ריפיל‘ (ובהמשך הבנתי שזו תקופה קריטית לכל בעלת עסק, ולא רק בעתות משבר) – זמן שבו לא עושים כלום, רק שוהים ונותנים למצבר להתמלא.
סוף סוף התפנה מקום בעציץ לנבט חדש - האינטואציה האישית נושאת פרי
את מה שקרה בהמשך אני לא כלכך יודעת לשים במילים כי זה מרגיש כמו קסם שאפילו לא חולמים עליו, אבל זה מה שקרה בשטח – חודש אחרי שהכרזתי על היציאה לתקופת ריפיל (שהייתה בשבילי הזדמנות למנוחה וחישוב מסלול מחדש) – כבר הגיתי והקמתי את RISE – בית הספר למיינדסט, ויצקתי אליו מוצרי ליווי חדשים שמתמקדים בתהליכי שינוי, הטמעת הרגלים מקדמים והתמדה.
הקהילה שלי סביב שינוי הרגלים גדלה והתרחבה משמעותית, מגנטתי אליי לקוחות חדשים ומדויקים להפליא שחיפשו בדיוק את השירותים שיצרתי והתאימו לעבוד איתי כמו כפפה ליד. הוצאתי ים של תוכן חדש ומדריכים, והשקתי תוך זמן קצר את הקורס Own My Morning, קורס שישב לי ה-מון זמן במחשבות, יצא כפיילוט בעבר וסוף סוף יצא לאור בהווה.
משי ♡
