לפני שנה כתבתי פוסט מסכם לשנת 2020. זה היה פוסט מרגש ואפילו די חושפני, שנתן סקירה על אספקטים שונים בחיי ומה השתנה בהם בשנת הקורונה החולפת.
הפעם במקום פוסט סיכום שנה, החלטתי להסתכל על הדברים בצורה אחרת ככה שחוץ מהשראה, תקבלו בו גם כלים פרקטיים שתוכלו להשתמש בהם כדי לפתוח שנה חדשה ופרודוקטיבית עם תכנית ניהול הרגלים חדשה 😊
הטמעת ההרגלים שבאמת עושים את ההבדל
הרבה קרה אצלי בשנת 2021, במיוחד בעסק ובאיך שאני תופסת אותו, ואיך אני רוצה שהוא ישפיע על חיי. אולי אני אחליט לפרט ולספר על זה מתישהו, אבל בינתיים – אני מגיעה לסוף השנה הזו עם תובנות עצומות ודיוק שחיכיתי לו הרבה זמן.
בתוך המערבולת האישית שחוויתי השנה, היו כמה עמודי ברזל שהחזיקו אותי למעלה ושמרו עליי כמו ערסל מעל המים. עמודי הברזל האלו היו ההרגלים החזקים שאימצתי, שימרתי וטיפחתי והטעמתי לאורך השנים, וב-2021 הוכיחו את עצמם כשומרי הראש הכי טובים שיש, ואפשרו לי לנהל את החיים בפרודוקטיביות גבוהה.
אז אמנם יש יותר מחמישה, אבל בחרתי לזקק ולשתף רק בטופ שבליסט 😊
בשבוע האחרון של 2021 דיברתי בכל יום על הרגל אחר מהחמישייה בחשבון האינסטגרם שלי, ושימח אותי לשמוע על חלק מהעוקבים שהזדהו עם ההרגלים וחלק שקיבלו השראה לאמץ אותם בשנה הקרובה כחלק מניהול עצמי אפקטיבי! מוזמנים לעשות בינג’ על כל החמישה בהיילייט הזה.
הרגל 1 - תנועה יומית
איך לא? ההרגל הראשון הוא תנועה, ולא סתם תנועה אלא תנועה יומיומית. תראו, ספורט וכושר נכנסו לחיי לפני לא מעט שנים, אבל לא מהסיבות הרגילות.
האמת היא שכשהתחלתי להתאמן בסביבות גיל 20 לא עניין אותי להיות חטובה או לרדת במשקל (למעשה אף פעם לא הייתי בעודף), או להיראות יותר טוב. עניין אותי להקל על עצמי נפשית.
בכל תקופה עצובה או בודדה, פניתי לאימון גופני. בכל פעם שהרגשתי ירידת מתח או שתקף אותי חוסר ביטחון – מצאתי את עצמי על מסלול הריצה. בכל רגע של חולשה נפשית ומנטלית – עליתי על בגדי ספורט והתאמנתי. האימונים הצילו אותי מדיכאון.
כי באימון הרגשתי חזקה. חוויתי את הגוף שלי במקום הכי קרוב וחשוף ודרך זה למדתי את החוזקות ואת החולשות שלו. הרגשתי שזה המקום שלי לתת פייט, לצאת לקרב מול עצמי או מול השעון, ולא משנה איזה אימון זה היה, התמדתי ותמיד יצאתי מנצחת.
האימון הגופני הצית לי את האש בעיניים כל פעם מחדש והוא זה שגרם לי להרגיש חזקה גם בתקופות הכי חלשות שלי. בחלוף השנים נשבעתי שתנועה תהיה חלק מחיי תמיד, ויותר מזה – הפכתי למאמנת כושר.
חוץ מהעוצמה האישית שהעניק לי הספורט, זכיתי כמובן בשלל מתנות מפנקות על הדרך: דימוי גוף חיובי, כוח פיזי, מדדי בדיקות דם מושלמים, סבולת לב ריאה שגרמה לי להרגיש בלתי מנוצחת, מראה חזק וחטוב יותר, תשומת לב לאכילה ואנרגיות בשמיים.
אז איך אני מיישמת את ההרגל הזה ומה הכוונה בתנועה יומיומית?
ממש כמו שזה נשמע – להיות בתנועה ברמת יומית. אני יוצאת מהבית על הבוקר לסיבוב של הליכה או ריצה ועושה קצת מתיחות, ובמשך היום אני משתדלת לעשות אימון אחד לפחות (ולא אימון שאני מאמנת, אלא אימון שאני מתאמנת) – זה יכול להיות אימון שכתבתי לעצמי, או אימון של הבוטיק (לייב או הקלטה), או יוגה, או ריצה ארוכה, או פשוט סשן מתיחות עמוקות. זה נשמע הרבה על הנייר, אבל החצי שעה – שעה האלה ביום זו השקעת הזמן הכי טובה שקיימת.
חשוב לי להדגיש שלא כל סוג של תנועה חייב להיות ‘אימון’ מטורף ולא חייבים להתכסות בשכבות של זיעה כדי לסמן וי על התנועה היומית. תנועה היא תנועה, הליכה בחוץ היא תנועה, רבע שעה של תרגילים זו תנועה, גם אימון ביוטיוב שאת רובו לא הצלחנו זו תנועה.
כשאנחנו לא מחכים לאיזשהי ‘תוצאה’ סופית, התנועה יכולה באמת להפוך להרגל, משהו שאנחנו עושים כאורח חיים ונהנים ממה שהוא מביא כל יום.
תנועה יומיומית זה ההרגל הכי ישן והכי טוב שלי, ולא סתם בחרתי אותו ראשון – הוא הבסיס להכל.
הרגל 2 – אפס מסכים בשגרת ערב
זה הרגל שהרים הרבה גבות ונשמע מאוד לא קונבנציונלי, אבל האמת היא שבאורח פלא הוא ההרגל שהיה לי הכי קל לאמץ: אני משאירה את הטלפון הנייד שלי בסלון בלילה, או אם לפשט את זה, הוצאתי את חיי היומיום מחדר השינה שלי. הפיד, ההתראות, העבודה – הכל נשאר מחוץ לדלת, ובטוח לא נכנס אליי למיטה.
אני לא זוכרת למה בכלל התחלתי עם ההרגל הזה, כנראה קראתי על זה באחד הספרים לשיפור עצמי, אבל אני זוכרת שניסיתי את זה לילה אחד לפני כמעט שנתיים, וזה היה כלכך טבעי וקל – שהחלטתי לאמץ את זה לתמיד.
אם אני מסתכלת אחורה, היום אני לא מבינה איך בעבר הייתי מעבירה את הדקות האחרונות של הערות שלי עם העיניים על המסך. הרי זה ידוע שכמויות המידע שאנחנו מוצפים בהם דרך הטלפון בכל שעות היום הן אסטרונומיות, אז להביא את זה לתוך המיטה, לחלל הפרטי המקודש שלי?
במקום זה, אני נפרדת מהנייד בשעה די מוקדמת של הערב, מטעינה אותו בסלון ומתפנה לדברים אחרים כמו זמן איכות עם אלכס וקריאת ספר לפני השינה. אני בוחרת לקרוא ספרי פרוזה בערב (ומשאירה את ספרי העסקים וההתפתחות האישית לבוקר) ונותנת לסיפור לסחוף אותי לעולמות אחרים ולהניח קצת לדאגות היומיום.
בבוקר אני מתעוררת עם שעון אנלוגי שמצפצף, כמו פעם 😊 רכשתי אחד כזה באיקאה והוא משרת אותי כבר הרבה זמן, אין לו נודניק ואני ממקמת אותו רחוק מהמיטה ככה שהוא תומך גם בשגרת בוקר מוקדמת לאמיצים😉
הזהרתי אתכם שזה הרגל שנשמע מאוד הארד קור, אבל אני מבטיחה שאם תתנו לזה צ’אנס – לא תבינו איך לא עשיתם את זה קודם!
הרגל 3 – הפסקות כפויות
אני אוהבת גם לקרוא לזה – רענון יזום.
לעומת ההרגל הקודם, זה הרגל שהיה לי הרבה יותר קשה ליישם. בתור בנאדם משימתי ואחת ש’מתאבדת’ על פרויקטים ולא נחה עד שהתוצר מוגמר, הרעיון של הפסקות כפויות באמצע העבודה נשמע לי גרוע מאוד.
למרות שקראתי המון פעמים שהפסקות קטנות ביום העבודה הן קריטיות לשיפור הביצועים והפרודוקטיביות, על פניו עדיין לא נשמע לי הגיוני לעזוב הכל באמצע ולקטוע לעצמי את חוט המחשבה.
כלומר, אם אני כבר בשוונג, ואני כבר על זה, למה לעצור עכשיו?!
עד שנתתי לזה צ’אנס וניסיתי, וכמו שאתם מבינים – קרו פלאים. מאז, אני מארגנת את יום העבודה שלי בצורה הבאה:
כל בוקר כשאני מתיישבת במשרד ועוברת על המשימות שלי להיום, אני בוחרת את המשימה הראשונה ושמה תזכורת בנייד לעוד 90 דקות. אגב, את הנייד אני מכניסה למגירה, ככה שהוא לא יפריע לי לעבוד במקסימום ריכוז על המשימה ואני עדיין אשמע אותו כשהוא יצלצל בסיום הזמן.
כשהנייד מצלצל זה כמו הצלצול בתיכון – יוצאים להפסקה. והפסקה זה לא לגלוש רבע שעה באינסטגרם, אלא ממש לקום, לצאת מהמשרד, להחליף אווירה, לשתות משהו, להתכנס לכמה דקות של מדיטציה או לשמוע שיר נעים. כשחוזרים למשרד להמשיך לעבוד על המשימה או לעבור למשימה הבאה, הראש הרבה יותר פנוי, צלול וחד ורמת הביצוע משתפרת פלאים.
עכשיו הנה סייג – גם בתיכון כששומעים את הצלצול אבל המורה באמצע משפט, נותנים לה לסיים. כלומר, אם ‘נגמר הזמן’ ואתם באמצע המייל, לא צריך לזרוק את העכבר וללכת. סיימו את מה שאתם עושים כל עוד זה עניין של כמה דקות, ולאט לאט תדעו לתכנן נכון את חלון העבודה שלכם בין ההפסקות היזומות.
ההרגל הזה הכפיל את רמת היעילות שלי, ולמרות שהוא נשמע הפוך ממה שאומר ההיגיון, הוא מוכיח את עצמו שוב ושוב כאחד שתורם לניהול עצמי אפקטיבי ולטווח הארוך אף שיפר את הפרודוקטיביות בעבודה על משימות. שווה לסמוך עליו 😊
הרגל 4 – השכמה מוקדמת ושגרת בוקר
כל מי שמכיר אותי היה בטוח שזה יהיה ההרגל הראשון, כי אני מדברת עליו לא מעט ומשקפת תמיד את האימפקט שהוא עשה על החיים שלי.
בתור אחת שתמיד התקשתה עם הבקרים, לאמץ שגרת בוקר מוקדמת הייתה כמעט משימה בלתי אפשרית עבורי. לקום מוקדם היה הסיוט של חיי, והייתי מרגישה (או יותר נכון – משכנעת את עצמי) שזה מחרב לי את היום וגורם לי להרגיש עייפה ואומללה.
כשקראתי את מועדון ה-5 בבוקר הבנתי שאולי יש כאן משהו רציני, וששגרת בוקר עשויה ליצור שינוי משמעותי בחיים שלי. אבל חמש בבוקר?? זה לא היה אפילו בכיוון… אבל זה בהחלט פתח לי את צינור הסקרנות, והתחלתי להתעניין ולהתנסות.
לונג סטורי שורט, אחרי כמה חודשים של התנסויות כתבתי את הפוסט על איך מועדון ה-5 בבוקר שינה את חיי, ואכן, מאז, חיי השתנו מקצה לקצה. חודש שעבר כתבתי פוסט נוסף על השכמה מוקדמת – איך להתחיל לקום מוקדם. אם אני צריכה לשים את האצבע על ההרגל שהשפיע הכי הרבה על כל קשת אורח החיים שלי, זה יהיה ההרגל הזה.
חוץ מההרגשה העילאית של ניצחון האתגר, ההשכמות בבוקר הפכו להיות קלות יותר וגם הפכו אותי לבנאדם הרבה יותר חד ופרודוקטיבי. יש משהו בשעות הערות המוקדמות האלה שיוצר שקט בראש, ריכוז שיא ותחושת סיפוק שלא פוגשים בשום שעה אחרת של היום.
אחרי ההשכמה, שגרת הבוקר שלי לא תמיד נראית אותו דבר. היא נעה בין אימון, סידור הבית או כתיבת מחשבות ומטרות יומיות, אבל יש דבר אחד שאני מקפידה לא לוותר עליו – יציאה מהבית. אני משתדלת שזה יהיה ממש סמוך להשכמה, כדי לשבור את ‘מוד השינה’ ולהגיע לערות מקסימלית:
אני יוצאת מהבית לסיבוב קצר של הליכה, או ריצה, או אפילו סתם יושבת על ספסל ומקשיבה לעצמי ולציפורים. היציאה הזו מאלצת אותי להתלבש (ולא להישאר עם פיג’מה בסלון) ומבטלת כל סיכוי לחזור למיטה לנמנם.
הטמעת ההרגל הזה ביום יום, עשה אצלי כזה מהפך ענק בחיים, שהחלטתי להנגיש אותו לכולם באמצעות אתגר בוקר חזק, אתגר חינמי שאני מעבירה מדי כמה חודשים ובו במשך חמישה ימים אנחנו מתרגלים ביחד השכמה מוקדמת ובוקר פעיל.
הרגל 5 – דיבור עצמי
דיבור עצמי יכול להישמע כמו משהו שרק מעטים יתחברו אליו, אבל מי שיצליח להבין את הכוח העצום שחבוי בהרגל הזה ירוויח שלווה פנימית וראש שקט יותר, ואולי אפילו קצת הומור עצמי.
מכירים את זה שאתם תקועים בלופ של מחשבות שלא מקדם אתכם לשומקום ובכל זאת קשה לצאת ממנו? זה בדיוק הרגע להפעיל את הטריק של דיבור עצמי.
קורה לי לא פעם שאני מוצאת את עצמי במוד מפרך של חשיבת יתר, בהתלבטויות מיותרות, בהלקאה עצמית או בהשוואות לאחרים. למי זה לא קורה? אנחנו עבדים של המחשבות שלנו. אבל העניין הוא שלרוב, הלופ האינסופי הזה (כדאי לי? זה נכון? זה טעות? מה יקרה אם? האם אני מספיק טובה?) לא מקדם אותנו במילימטר ולפעמים אפילו לוקח אותנו אחורה.
השנה תפסתי את עצמי לא מעט נקלעת למבוכי המחשבות האלה, ולאט לאט למדתי לזהות אותם בשיא ופיתחתי לי הרגל – לדבר לעצמי מבחוץ:
אני מתנתקת לרגע מהסיטואציה ומסתכלת עליה מבחוץ, מלמעלה, עם הפרופורציות הנכונות, ואז אני נותנת לעצמי ניעור. ממש ניעור מילולי, כאילו מישהו חיצוני לגמרי קולט אותי מבזבזת את הזמן על צרורות של מחשבות. משהו בסגנון:
“היי הלו, מה את עושה? את עושה השוואות? השוואות?!? בזבוז זמן ואנרגיות מוחלט! מהר לבטל! חדש חדש חדש!”
וככה אני חותכת במודע את חוט המחשבה המכביד ומסיתה במכוון את האנרגיות שלי לכיוון אחר או לעשייה אחרת, מקדמת יותר.
האתגר בהרגל הזה הוא לתפוס את הרגע ולהצליח לראות אותו מבחוץ. אם הצלחתם בזה, אתם תצליחו גם לשלוף את עצמכם משם, ואין הרגשה יותר מספקת מזו! זה מרגיש קצת כמו להיות הרופא של עצמכם, או הקואוצ’ר, או המנטור. Be Your Own Mentor 😊
חמשת ההרגלים האלה הם חלק קטן אך משמעותי משורה של ניהול הרגלים ששומרים עליי חזקה ומפוקסת.
לכולנו יש את ההרגלים הללו שנרצה לעשות בהם מקצה שיפורים – לשנות ולשפר. זה לא פשוט ומחייב עבודה, אבל כמה שהיא מספקת בסוף. מוזמנים להאזין לפרק שבו אני מדברת על שינוי הרגלים באמצעות 3 פרקטיקות יום יומיות.
אני מאמינה שבאנו לכאן כדי לחיות את החיים הכי מלאים ומאוזנים שאנחנו יכולים לחיות, ומבחינתי זה אומר אורח חיים פעיל, בריא, חזק ואמיץ – להעז לעשות דברים חדשים ולצאת מאזור הנוחות, לשחרר פחדים ולהיאחז באמונה שהכל, אבל הכל מדויק.
איזה הרגל הכי דיבר אליכם? מה אתם הולכים לאמץ ולהטמיע בשגרת היום היום? שתפו אותי בתגובות!
