היום שבו הבנתי שאני צריכה שעון ספורט היה יום חשוב וגורלי. זה היה אי שם בתחילת 2018, עוד הרבה לפני שהייתי מאמנת אבל אחרי הרבה שנים של ריצה מסורבלת עם הטלפון הנייד בכל תצורה אפשרית.
מכירה את זה? הכל כמעט מושלם, את מצליחה להנות מכושר, משתפרת בריצות ומגדילה מרחקים, וחסר לך רק משהו אחד שישלים את התמונה. משהו שזו תהיה מטרתו היחידה – לתת לך סיכום מפורט ומייצג של מה תכלס קרה עם הגוף שלך היום.
באופן אישי, ועם כל הכבוד לפלאי הטכנולוגיה המוגזמים שמתאפשרים לנו דרך הטלפונים הניידים, השימוש בסלולארי בתור Fitness Tracker פשוט לא עבד בשבילי. יותר מלהיות כלי עזר זה היה סרבול שלם – איפה להחזיק אותו (על המותן? על הזרוע? פשוט ביד?), איך לסחוב אותו (כיס בטייץ? קייס ייעודי?) ועוד לא הגעתי לעניין האזניות, שאם הן חלילה לא אלחוטיות אז תיאלצי להפוך למערכת כבלים מקפצת.
אבל האמת שאם נשים רגע בצד את עניין הסלולארי, במבט לאחור זה נראה שכשזה נוגע לכושר – תמיד חיפשתי להקטין את כמות הציוד ולפשט את הפעילות כמה שאפשר. יכול להיות שתזדהי ותסכימי עם המחשבות האלו ויכול להיות שממש לא:
1. אני מעדיפה אימונים כנגד משקל הגוף – עצם המחשבה על אימון כזה הרבה יותר סימפטית בעיניי מאשר היערכות ותכנון של אימון שמשלב אביזרים למינהם (אביזרי כושר זה אחלה וסופר שימושי, כן? אבל למרות שיש לי את כל הסוגים והמשקלים בבית אני תמיד איכשהו חוזרת להתאמן כנגד משקל הגוף).
2. אני מעדיפה להתאמן (ולחיות) בקיץ – ולחסוך את כל עניין המעילים, הג’קטים והשכבות.
3. אני אעדיף ריצה של כמה ק”מ בודדים (עד 10) ללא מים, מאשר ריצה ארוכה שכבר מחייבת אותך לסחוב איכשהו נוזלים (אבל גם לזה מצאתי פתרון לא רע! אולי אקדיש לו פוסט משלו בהמשך).
בקיצור – אני מעדיפה קל ונוח לביצוע.
פירטתי רבות על החוויות הכושלות שלי בריצות העבר בפוסט 5 טעויות נפוצות בריצה למרחקים – מוזמנת לקרוא ולהחכים (כי למה לחזור על אותן טעויות כשאפשר ללמוד מטעויות של אחרים?!)
אם הגעת לקרוא את הפוסט הזה כנראה שגם את חושבת איך לייעל את חווית הפעילות הגופנית שלך. אז קודם כל – מעולה! מחשבות מהסוג הזה הן בדיוק אלו שגורמות לנו לקבל החלטות ולנקוט צעדים שבטווח הארוך ישתלמו וישפרו לנו את איכות החיים. ואם כבר את משקיעה בכושר, למה לא להפוך את זה לחוויה הכי מוצלחת וחיובית שיש?
אז בואי נדבר על שעוני ספורט
כאמור, את השעון הראשון שלי קניתי בתחילת 2018 וממש לא חיפשתי משהו פנסי או מתוחכם, אבל כן היה לי חשוב דבר אחד – שיהיה לו GPS מובנה. מה זה אומר? GPS מובנה בתוך המכשיר אומר שקיים בו הרכיב שיודע לזהות מיקום ע”י קליטת לווינים ולעקוב אחר התזוזה שלך במרחב.
זו בעצם האפשרות היחידה שלך להיפרד מהטלפון הנייד לגמרי בריצה, אחרת – תצטרכי את השעון בשביל הביצועים שלו וגם את הסלולארי בשביל לעקוב אחר המסלול שלך. ככה שבעצם, לא כלכך התקדמנו פה בעניין צמצום האביזרים בריצה.
בעבר, היה ניתן לרכוש או שעון ספורט (Fitness Tracker), או שעון חכם (Smart Watch). שתי האופציות קיימות גם היום, אבל עם הזמן נוצרה ההכלאה המתבקשת בין השניים.
מטרתו של ה- Fitness Tracker (שבא בדרך כלל בצורת צמיד/שעון פשוט למדי), היא לנטר את הפעילות הגופנית שלך באופן בסיסי – לספור צעדים, לעודד תזוזה, לחשב הוצאה קלורית על פי נתונים אישיים, למדוד דופק ולאפשר פיצ’רים בסיסיים נוספים כמו סטופר, שעון מעורר, מידע על מזג אוויר וקבלת התראות.
השעון החכם לעומת זאת נועד מלחתכילה להוות גרסא מוקטנת של הטלפון הנייד שלך – להסתנכרן עם היומן, לקבל ולהוציא שיחות והודעות, להקליט, להתחבר למגוון אפליקציות, לאחסן קבצים ועוד ועוד אפשרויות.
כמובן שעם התקדמות הטכנולוגיה שני הסוגים השתכללו יותר ויותר, שיפרו את תצוגת המסך שלהם (שגם הפך למסך מגע עם הזמן) ובמקביל שיפרו את חוויית המשתמש באפליקציות הייעודיות.
Xiaomi Amazfit Bip – שעון ספורט בגרסת הביניים
אין ספק שאני מחבבת מאוד את המותג הסיני שיאומי, שהלך ותפס לעצמו נתח שוק הולך וגדל בעולם כולו ולא בכדי. כשחיפשתי לי שעון ספורט ראשון ולא היו לי כוונות להשקיע אלפי שקלים, שמתי עין במשך תקופה על סדרת ה- Amazfit של שיאומי, עד שלבסוף בחרתי ב- Amazfit Bip.
מדובר בדגם ‘ביניים’ שהוא הכלאה בין צמיד ספורט ושעון חכם.
כשרכשתי את השעון הוא עלה בסביבות ה-300 ש”ח. הוא היה איתי קצת יותר משנתיים ובזמן הזה הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני – הרגשה שכל בעל שעון מכיר היטב. שעון הספורט הזה אפילו עשה איתי את חצי המרתון הראשון שלי בוינה (והיה איתי המון בחו”ל בלי קשר, ותפקד מצוין).
אז בואי נערוך סקירה קצרה על מה טוב בדגם הזה ולמה בחרתי דווקא בו כשעון הספורט הראשון שלי.
בתור התחלה, ה-Xiaomi Amazfit Bip ענה על כל הצרכים שלי (כולל האסתטיים) וכלל בדיוק את מה שחיפשתי:
- יש לו כמובן GPS מובנה.
- הוא מחזיק עד 40 יום סוללה, נתון נדיר לשעוני יד מסוג זה.
- הוא קל מאוד על היד (32 גרם).
- הוא לא מאוד יקר (ואפילו יחסית זול ביחס לתמורה).
- יש לו חיישן דופק (שאפשר להגדיר למדידה אוטומטית או למדידה ידנית).
- ניטור צעדים מדויק מאוד ביחס לשעונים אחרים.
- יש לו 4 סוגי פעילויות מובנים במערכת (הליכה בחוץ, ריצה בחוץ, ריצה על מסילה ואופניים).
- הוא מנטר נתוני שינה.
- אחד הדברים שהכי אהבתי בו – הוא מחשב ומציג את המרחק הכולל שעשיתי לאורך כל היום, כולל הליכות רנדומליות לחניה ובתוך הסופר.
- הוא מתזכר אותך כשאת לא מספיק בתזוזה (עם ההתראה החמודה Get up and move!)
- יש לו תצוגה נוחה ותאורת מסך חכמה (נדלקת עם סיבוב מפרק כף היד).
- יש לו שעון מעורר (ככה יכולתי לקום מוקדם מהרטט בלי להעיר את אלכס! פתרון קסם לזוגות שקמים בשעות שונות).
- הוא עמיד למים.
פיצ'רים נוספים שלא השתמשתי בהם אבל בהחלט חשובים:
- הוא השעון היחיד מהסדרה הזו של שיאומי שתומך בעברית. כלומר ניתן להפוך את כל הממשק לעברית, ולקבל התראות בעברית.
- הוא יודע להסתנכרן עם הוואצפ ולהציג הודעות (שם השולח + תוכן ההודעה).
- הוא יודע להתריע על שיחות נכנסות (מציג את שם המתקשר) ומאפשר ניתוק, אבל לא מענה.
נראות:
- הוא מרובע כמו שאני אוהבת!
- אפשר להחליף לו רצועה (עם חיבור אוניברסלי).
- יש לו רק כפתור אחד בצד וכל השאר מסך מגע, פשוט ובלי התחכמויות.
- אפשר לבחור לו קאבר – תצוגת רקע לפי העדפה אישית מתוך מגוון אפשרויות באפליקציה.
- הוא שטוח על היד. זה היה חשוב לי במיוחד גם כי אני ישנה איתו, וגם כי בזמן לבישת שרוולים ארוכים מפריע לי מאוד שנוצרת בליטה לא נוחה של השעון במפרק כף היד.
עד כאן, נשמע כמו השעון המושלם. לי אישית הוא בהחלט סגר את כל הפינות ועשה את העבודה (לא סתם נשארתי איתו יותר משנתיים!), אבל כמו בכל מכשיר טכנולוגי מתפתח, מצאתי בו גם כמה חסרונות:
- ל- GPS לוקח קצת זמן להתכייל ולמצוא את עצמו (לכן הייתי מפעילה אותו כבר כשהייתי מתחילה להתארגן לריצה, כך שכשאני ארצה לצאת הוא כבר יהיה מוכן ומסונכרן). כלומר, זה לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו, אבל כן הייתי שמחה אם הוא היה מוצא את המיקום מהר יותר.
- הוא לא מחשב הוצאה קלורית במנוחה. כלומר – שינה, נהיגה, וקלוריות שאת שורפת בפעילויות שאינן יזומות (כושר) לא נחשבות. הוא מפעיל חישוב הוצאה קלורית רק בפעילות גופנית יזומה (ריצה, הליכה וכו’). אם את עדיין לא סגורה על ארבעת הדרכים שבהן הגוף שלך מוציא קלוריות, תחזרי לפוסט שלי על למה את לא מצליחה לרדת במשקל.
- סגנון התצוגה – זוכרת את הטמגוצ’י הממוחשב של פעם? אז התצוגה של השעון הזה קצת מזכירה אותו. לי זה ממש לא הפריע והיה אפילו חמוד בעיניי, אבל עם ההיצע שיש היום בשוק אני יכולה להבין למה מישהי אחרת תעדיף תצוגה טרנדית יותר.
- אני לא בטוחה שאני יכולה להתייחס לזה כאל חיסרון כי זה היה לי די נוח במובנים מסוימים – אבל הוא לא יודע להתחיל פעילות לבד. כלומר, את יכולה ללכת יותר מקילומטר בשכונה שלך והוא עדיין יתייחס לזה כאל הליכה רנדומלית אם לא הפעלת ידנית את הפעילות הרצויה. כאמור, הוא כן סופר את המרחק והצעדים, ככה שהעניין הזה פחות הפריע לי.
אפליקציה: אפליקציית הפיטנס של שיאומי (Mi Fit) בסיסית ופשוטה יחסית לתפעול, וכמובן חוץ מלהתחבר ולהסתנכרן עם נתוני השעון, היא מספקת סיכום תקופתי של הפעילות ומאפשרת פיצ’רים נוספים בתוך הנייד. כך נראה המסך הראשי של סיכום פעילות באפליקציה:
בראיה רחבה, זה היה השעון המושלם להתחיל איתו. הוא שימש אותי בצורה כלכך יעילה, שבמשך שנתיים לא ראיתי שום סיבה לקנות שעון אחר. אם את מחפשת שעון לתחילת הדרך ואת לא רוצה להיכנס להוצאות רציניות מדי – אני ממש ממליצה לך לנסות את הדגם הזה, או דגמים אחרים מסדרת Amazfit. רוב הדגמים דווקא עגולים, אם את פחות בקטע של המרובע 😉.
ואם את חוששת מלקנות ממותג סיני – תרשי לי להרגיע אותך. שיאומי כבר הוכיחו את עצמם כמותג חזק ומבוסס מאוד, ולא סתם הוא אחד המתחרים הגדולים ביותר של סמסונג בכל מה שקשור במכשירי אנדרואיד.
אגב, כמו שכתבתי בפוסטים קודמים גם האוזניות האלחוטיות שלי הן של שיאומי, יש לי אותן כבר יותר מ-3 שנים ואני מרוצה מאוד! אני מחברת אותן בקלות למכשירים שתומכים בבלוטות’ והן נוחות מאוד באוזן. אני אפילו משדרת דרכן את כל אימוני הבוטיק אונליין שלי 😊.
ואם כבר במכשירים תומכי בלוטות’ עסקינן, את מוזמנת לקרוא את חוות הדעת המפורטת שלי על שעון הספורט השני (והנוכחי שלי) – Garmin Vivoactive S4.
אני מקווה שהפוסט עזר לך קצת להבין מי נגד מי בעולם שעוני הספורט.
אם המידע נתן לך כיוון או השראה, את מוזמנת להגיב או לשתף, ולכתוב לי מה חשבת ♡
