למרות שהייתי בספרד כבר 7 פעמים (אם פספסת את הפעם הקודמת בשילוב עם העיר ויגו וקפיצה לפורטוגל – אפשר למצוא את זה כאן). המדינה הזו ממשיכה לסקרן אותי, והנה חזרתי בפעם השמינית, והפעם – לדרום ספרד. אולי זה השורשים הספרדיים שלי, אולי זו השפה המתגלגלת, אולי זה העם החם שקצת מזכיר אותנו… בזמן האחרון גם אלכס מצא בה עניין מיוחד והתחיל ללמוד ספרדית, ככה שההחלטה ‘איפה לרוץ מרתון’ הייתה קלה: מדריד.
וההחלטה להישאר שם לטיול של שבועיים הייתה עוד יותר קלה 😉 קפצנו על ההזדמנות לראות את חבל אנדלוסיה עם רכב!
כך קרה שרכשנו כרטיסים 7 חודשים מראש, טיסת אלעל ישירה בשעות נוחות, וחוץ מרעיון כללי לנסוע דרומה – לא תכננו כלום. החלטנו לזרום עם הדרך…
לפני דרום ספרד: עושים את מדריד
הגענו למדריד ביום חמישי בערב היישר למלון Canopy by Hilton שנמצא צמוד לאצטדיון הכדורגל המפורסם, במטרה להעביר את הסופ”ש בעיר עד המירוץ שיתקיים ביום ראשון.
זו הפעם השניה שלנו במדריד והאמת שלא ממש חיפשנו אטרקציות חדשות, אבל בכל זאת הספקנו כמה דברים נחמדים לפני המסע דרומה:
מגדל התצפית Moncloa’s Lighthouse – זו בעצם מרפסת עצומה שצופה על כל מדריד מגובה של 110 מטר. תענוג לחובבי תצפיות כמונו!
סיור קולינרי טבעוני (היחיד במדריד!) – בתור מדינה שחיה על בשר חזיר, כשחיפשנו סיור טבעוני היינו די סקפטיים. אבל אז – מצאנו את הסיור של דיאנה! כיאה לעיר הבירה הענקית והמתוירת, מדריד הפכה בשנים האחרונות לקצת יותר ידידותית לצמחונים וטבעונים וכיום ניתן למצוא בה כ-50 מסעדות טבעוניות לגמרי, שפע של סוגי חלב צמחי בבתי הקפה ולא מעט אופציות טובות לארוחות ממגוון סוגים. אנחנו אוהבים להשתמש באפליקציה HappyCow בחו”ל כדי למצוא מקומות טובים לאכול אז חשבנו שכבר נכיר הכל, אבל דיאנה הצליחה להפתיע אותנו.
3 שעות של סיור שהוא בעיקר ישיבה במקומות שלא היינו חושבים להיכנס אליהם, מתובלים בהרבה סיפורים על ספרד, על התרבות ועל הרגלי האכילה המקומיים. התמזל מזלנו להיות היחידים בסיור באותו היום אז היה לנו את דיאנה רק בשבילנו, וזה לגמרי היה ההיילייט של מדריד מבחינתי. כלכך התחברנו שגם נשארנו בקשר אחרי הסיור, וקיבלנו ממנה המלצה לסיור דומה לכשנגיע לדרום המדינה. מומלץ בחום.
משחק כדורגל באצטדיון Santiago Bernabeo – זו לא המלצה מיד ראשונה כי הבנים הלכו בלעדיי (אלכס וחבר שלנו שהצטרף למדריד ולמירוץ), אבל הם חזרו עם אורות בעיניים וסיפרו שהחוויה באמת מדהימה בעוצמתה. אלכס ממש לא חובב כדורגל, ועדיין נהנה מאוד לראות את המשחק ולהיות במגרש.
פלאסה מאיור והאיזורים מלאסניה וצ’ואקה – טוב, רק להסתובב ברחובות מדריד זו חוויה. יש אינסוף מסעדות, חנויות, אנשים ואקשן. בפעם הקודמת יצא שהתגלגלנו למחזמר המ-ע-ו-ל-ה ‘מלך האריות’ בתאטרון במרכז העיר, רק כי ניסינו את מזלנו ושאלנו בקופה – ובדיוק בוטלו שני כרטיסים במקומות מעולים באולם.
בקיצור, מדריד זה לשחרר אחיזה ופשוט לשייט ברחובות, לשבת לצ’ורוס בכיכר, לאכול טוב ואם אפשר – גם לפגוש מקומיים במסגרות כאלה ואחרות.
מרתון Rock n Roll Madrid – הבנים חזרו מהמירוץ (42.2 ק”מ) בהיי מוחלט ועם המון חוויות, כשהדבר היחיד שהפריע זה הזינוק המאוחר שהפך את המירוץ לריצת צהריים חמה ומאתגרת. אבל הם עשו את זה 🙂 כשמסביב קונספט של מוזיקת רוק ורצים מכל העולם, ובשונה ממרתון ת”א – עד ליום המירוץ עצמו אין שום רמז בעיר לכך שהולך להתקיים האירוע העצום הזה! והרבה בזכות המטרו.
גם פעם התניידנו בעיר בעיקר במטרו, מאוד נוח, קל וזול. הלוואי עלינו בארץ…
מתחילים את חבל אנדלוסיה: טולדו והכפרים הסמוכים
אחרי 4 לילות בעיר הגדולה יצאנו אני ואלכס לדרך דרומה, עם רכב ששכרנו במדריד ל-10 ימים נוספים. ספוילר – כאן החל הרומן שלנו עם הסופרמרקטים. זה התחיל כצידה לדרך ובימים אחרים הפך לארוחות של ממש – נכנסנו לסופרמקט מקומי והצטיידנו בפירות יער, לחמניות, ממרחים ושתיה, ועשינו את זה בכל פעם שיצאנו לדרכים ליעד הבא. הארוחות פיקניק האלה עשו לנו את הטיול! ובמבט לאחור הן גם חסכו לנו לא מעט כסף, זמן ותסכול בלנסות למצוא אוכל צמחוני באיזורים שטיילנו בהם.
היה מאוד מרענן לצאת מהעיר הגדולה. התחנה הראשונה והמאוד מרשימה שלנו אחרי מדריד הייתה Aranjues – עיר קטנה ששימשה שנים רבות כמושב האביב של מלכי ספרד. גולת הכותרת שלה הם מבני המלכות והארמון הגדול עם החצרות רחבי הידיים, וכמובן הנהר. הסתבובבנו קצת ברחובות היפים והנקיים סביב השקט והירוק, וניסינו לחשוב איך מרגישים האנשים שגרים פה.
משם המשכנו לכפר הפצפון Huerta de Valdecarábanos. ראינו על המפה שיש בו נקודת תצפית יפה וזה מה שמשך אותנו לכפר הישנוני והנידח הזה. עלינו בקושי רב עם הרכב בין הסמטאות הצפופות הריקות כדי להגיע אל התצפית הגבוהה, נהננו מהנוף והמשכנו בדרכינו, לעצירה קטנה בבר מקומי בעיירה שכנה.
הבר הספרדי הטיפוסי - המאפיין הרשמי של דרום ספרד
אם כבר מדברים על בר מקומי, בואו נתעכב על זה: בכל עיר, עיירה או כפר תוכלו למצוא את הבר המקומי (או כמה), שלעין המערבית ייראו מאוד סליזיים וחסרי ייחוד. הם מתאפיינים בשולחנות מתכת זולים, בר עם ויטרינה שטוחה (ובו בעיקר סרדינים, טורטיה ספרדית וזיתים), מכונת קפה וברזי בירה. הספרדים שותים בירה בכל שעות היום, ואם לא בירה אז קפה עם חלב (Café con leche) שזו אינטרפטציה מבאסת של קפוצ’ינו בלי קצף.
אפשר למצוא בכל מקום בירה ללא אלכוהול, שזו חלופה מעולה למי שנוהג או לא שותה (כמונו), אבל חלב סויה? לא תמצאו מחוץ לעיר הגדולה. ליד הבירה יוגשו זיתים בטעם סרדינים או צ’יפס משקית, ומסביב חבורה או שתיים של ספרדים מקומיים בשנות ב-60 לחייהם מברברים את נפשם בבר.
חוויה תרבותית מאוד מעניינת, אבל בטוח לא מקום לשבת לאכול בו, בעיקר כי המטבח סגור רוב שעות היום (סיאסטה זה עניין רציני). כדאי לעשות מחקר קטן לפני שבוחרים איפה לאכול – עוד על זה בהמשך.
התחנה הבאה שלנו הייתה Talavera de la Reina – התלהבנו מאוד מהעובדה שאנחנו ניידים ויכולים לעצור איפה שמתחשק לנו ולראות יעדים רבים בדרך, ולכן עצרנו גם בעיר הזו, רק כדי לטייל ליד האגם, לשבת על הדשא ולנוח. בדרך לעיר ראינו בפעם הראשונה את גשר המיתרים – המונומנט הקבוע והכי גבוה בכל עיר דרומית שנגיע אליה.
ואז – הגענו לטולדו!
העיר העתיקה שוכנת על גבעה ענקית, שמנו את המזוודות בדירה ומאותו רגע לא יכולנו להפסיק להסתובב בחוץ ולהתפעל. סמטאות צרות עם מרפסות קטנות, קתדרלות מרהיבות, רובע יהודי גדול ומרשים ונוף מדהים לנהר נשקף מכל פינה של העיר. קשה לקרוא לזה עיר בכלל – זה נראה יותר כמו ירושלים של שנות ה-50. באמת קסום ומשובב נפש.
למחרת לקחנו סיור של שעה וחצי ושמענו על ההיסטוריה של המקום (פעם טולדו הייתה בירת ספרד!), ויצאנו שוב לדרך. במבט לאחור – היינו בטולדו פחות מ 24 שעות ואני לגמרי ממליצה להישאר שם יותר זמן וליהנות מהקסם.
*חשוב לדעת – בשעות היום המקום מפוצץ בתיירים וסיורים מודרכים, כי טולדו זו תחנת עצירה לטיולי יום והיא מוקד עניין משמעותי. החל משעות אחהצ הכל הופך לשקט וקסום, וזה הזמן המומלץ ביותר לטייל בה.
אירוח כפרי בין עצי הזית
אחרי טולדו המשכנו דרומה, עם עצירת התרעננות ב-Valdepeñas – שם הבנו לעומק את משמעות הסיאטסה. עיר שלמה סגורה ומנומנמת ביום חול בשעה 14:00 בצהריים. אין רכב בכבישים, החנויות סגורות כאילו זה יום כיפור. מזל שעשינו שם רק עצירת קפה!
באותה נקודה החלטנו שאנחנו צריכים קצת לנוח מ’להיות תיירים’, ומצאנו בבוקינג את המקום המושלם בשביל זה: עמוק בתוך שדות עצי זית, מבנה אבן רחב ידיים שהיה פעם בית בד וכיום מתפקד כמתחם אירוח ומנוהל ע”י משפחה מקומית.
ה-Molino la Nava היה שקט ומנותק בדיוק כמו שדמיינו. קיבלנו חדר גדול ומרווח עם מרפסת עצומה שצופה לשקיעה, בחוץ הייתה בריכת שחייה קטנה וכיסאות שיזוף לרשות האורחים, ומרחבים סגורים ופתוחים בשפע – רק לשבת במיינדפולנס P: ולהירגע מהדרכים. המקום מגיש 3 ארוחות ביום כי הוא מנותק ומרוחק מהכל, ומתחם האוכל הייחודי שמר על הנראות ההיסטורית עם מכונות לייצור שמן זית וכלי עבודה של פעם.
היינו שם שני לילות, נחנו וצברנו כוחות, לא ויתרנו על אימוני הכושר שלנו ואפילו עשינו קפיצה עם האוטו לעיירה הקרובה Montoro (20 דק’ נסיעה בתוך שדות הזית) כי התגעגענו לביקור בסופר 😉
קורדובה וסביליה - מהערים הבולטות של דרום ספרד
נפרדנו מבית המולינו ויצאנו ליעד הבא שלנו – סביליה, אבל החלטנו לעצור בדרך לבקר בקורדובה.
קורדובה עיר גדולה ומוכרת עם הרבה מוניטין בדרום ספרד, מתוירת (בעיקר תיירות פנים) ויפה. גולת הכותרת בעיר זה האלקאזר המרשים – ארמון לשעבר שמשתרע על שטח עצום וכולל מזרקות, בריכות, גנים, תצפיות וצריחים, ובעבר הרחוק שימש גם למטרות פחות מלבבות כמו בית כלא ומתחם עינויים בזמן האינקוויזיציה.
*בשעות הערב מתקיים באלקאזר מופע אורות ומזרקות. אנחנו ביקרנו בצהריים, אבל שמענו ששווה!
אחרי האלקאזר עשינו סיבוב רגלי ארוך בעיר העתיקה של קורדובה, שהייתה מאוד יפה אבל… בנקודה הזו הבנו שכל הערים בפנים הארץ מדרום למדריד נראות ומתנהלות אותו דבר: בנייה נמוכה, עיר עתיקה (שהיא מוקד העניין), קתדרלה מרשימה (או אלקאזר, או שניהם), מסעדות מקומיות שמגישות בעיקר חזיר, צ’יפס ופירות ים, וסיאסטה אחת ארוכה שגורמת לכל עיר להיראות נטושה בין השעות 14:00 ל-20:00.
מקורדובה נסענו ישר לסביליה (שהוגים אותה ‘סבייה’), אחת הערים הכי גדולות בחבל אנדלוסיה. שמענו עליה לא מעט, והגענו עם ציפיות גבוהות! אבל די מהר הבנו שמדובר באותה גברת בשינוי אדרת – עיר עם רובע עתיק, נהר באמצע, מסעדות מקומיות והרבה היסטוריה. ואיך לומר? אחרי טולדו שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותנו מהכיוון הזה.
יכולנו אולי לגלות צדדים נוספים של העיר המפורסמת ולהתאהב בה (היו לנו שני לילות), אבל בתזמון מעניין חטפתי הרעלת מזון חריפה ובמקום ליהנות מהסיור הטבעוני שסגרנו מראש בהמלצת חברתינו ממדריד – הייתי מרותקת למיטה במשך יום שלם.
אלכס כן הצטרף לסיור הטבעוני בסביליה והספיק להסתובב קצת בעיר (בחיפוש אחר מכבסה, חניה ובית מרקחת) וכך יצא שהשהות שלנו בסביליה הפכה לזמן סידורים / מחלה / התאוששות. אולי בפעם הבאה נראה את קסמייך, סביליה!
מיד אחר כך, הכל השתפר פלאים.
קו החוף הדרומי
אחרי 2 לילות בסביליה יצאנו שוב לדרך דרומה, רק שעה וקצת לקו החוף הדרומי! עשינו עצירה קצרה בעיר Jerez שהייתה מנומנמת מצד אחד (סיאסטה) וגועשת מצד שני (בדיוק התקיים בה מירוץ אופנועים בינלאומי), והמשכנו לביקור קצר בקאדיס – עיירת חוף בצד האטלנטי של דרום ספרד.
אין הרבה מדינות בעולם שנהנות מחופים של שני אוקיינוסים שונים, וספרד היא אחת מאלה שכן! ממערב – האוקיינוס האטלנטי (זה שגובל גם עם פורטוגל) וממזרח – הים התיכון.
בקאדיס עשינו סיבוב קצרצר בטיילת והתלבטנו אם להישאר לישון שם, אבל בסוף החלטנו להמשיך עוד קצת על קו החוף לעיירה טריפה – הנקודה הדרומית ביותר בספרד (ובאירופה בכלל), ולהישאר בה שני לילות, במלון הנהדר Tarifa Lances.
טריפה הייתה נהדרת!
גם היא התאפיינה באותה בניה נמוכה ואיזור שוקק בעיר העתיקה, אבל הפעם זה לווה באווירת חוף וספורט ימי, ויחד עם זה – המון המון שקט באיזור המלונות. ממש דממה. האיזור מלא בדירות נופש של מקומיים, וזו נקודת עצירה של קראוונים של מטיילים שאפשר לראות חונים בצידי הכבישים. בחרנו במלון מצוין במרחק הליכה מהים והטיילת, עם נוף מקסים ואווירה נינוחה מאוד.
במהלך השהות שלנו בטריפה יצאנו גם קצת לטייל עם האוטו באיזור. רצינו לנסוע לאיזור רונדה והכפרים הלבנים אבל המרחק היה גדול מדי (מעל שעתיים וחצי) ולא רצינו לפספס את הזמן בחוף, אז נסענו לגיברלטר. מרחק של שעה נסיעה מטריפה, המובלעה הבריטית המיוחדת נמצאת ממש בסמוך לעיר השכנה ומושכת אליה המון תיירים מדי שנה. עמדנו עם הרכב בתור הארוך והמזדחל לכיוון מעבר הגבול כשפתאום הבנו ש… לא הבאנו איתנו את הדרכונים.
התבאסנו קלות לוותר על גיברלטר אבל המשכנו לטיול קצר בחוף הקרוב, ביקור בסופרמרקט (כמובן), תצפית ירוקה ויפה על האיזור והמשך שהות רגועה וממלאת בטריפה ללא נסיעות נוספות.
*יש בטריפה נקודה חובה שבה הולכים על גשר מים כשמימין האוקיינוס האטלנטי ומשמאל הים התיכון – Punta de Tarifa. לא לפספס!
מלגה
אחרי יומיים רגועים בטריפה נסענו ישר ליעד הבא והאחרון שלנו – מלגה, שעתיים וחצי נסיעה. האמת שלא ידענו למה לצפות, האם זו תהיה עוד עיר אנדלוסית טיפוסית שסגורה רוב היום ולא מציעה שום דבר חדש מעבר להיסטוריה וירך חזיר?
אבל הו לא. מלגה הפתיעה אותנו בענק, ולא סתם היא נקראת בירת הדרום: מדובר באווירה שהיא חצי מדריד חצי תל אביב, מתוירת, מגוונת, תוססת וססגונית, יפייפיה ומפתיעה, והיה בה הכל:
סמטאות יפות ומטופחות, חופי הים התיכון הרגועים, הרבה צמחיה ירוקה שמקשטת את העיר, מסעדות מכל סוג וסגנון, חנויות בוטיק ומעצבים לצד מותגים רגילים וכמובן נקודות היסטוריה מרהיבות בדמות קדתרלות, חומות, מגדלים ותצפיות.
בחרנו בדירה מהממת במבנה מחודש ממש בלב העיר העתיקה, ופגשנו חברים של ההורים שמתגוררים במלגה, מה שהפך את הביקור שלנו לעוד יותר מגוון ומעניין. תמיד כיף שיש מישהו לשאול אותו שאלות ולשתף בחוויות, ואפילו ביקרנו בבית שלהם והעברנו יחד שעות ארוכות של שיטוט, אוכל, שתיה וסיפורים.
מלגה הייתה דובדבן מתוק לסוף המסע שלנו בחבל אנדלוסיה, נהננו לקנות בה ספרים, לשבת על החוף, לאכול אוכל מעולה והיינו בהחלט נשארים שם יותר זמן.
במלגה כמו בכל מקום אחר ששהינו בו, יש עוד המון מה לעשות ולראות, ואם רוצים באמת להרגיש את המקום צריך להישאר יותר משני לילות חפוזים.
דברים שחשוב לדעת לפני הטיול בחבל אנדלוסיה
הנה עוד כמה דברים שחשוב לדעת על טיול באנדלוסיה, שיעשו לכם חיים קלים יותר בדרכים ובקבלת החלטות –
המודעות לבריאות מאוד נמוכה בספרד. מעט מאוד אנשים עוסקים בפעילות גופנית, וכאמור התפריט המקומי מורכב ממעט מאוד ירקות והרבה מאוד חזיר. גם בסופרמקט הופתענו לגלות שאין הרבה ירקות חיים, לא ראיתי צרור פטרוזיליה אחד במשך שבועיים.
רוצים קפה הפוך טוב כמו בארץ? פשוט בקשו לאטה. אבל לא מובטח שבכל הערים הדרומיות יבינו מה אתם רוצים…
סוף אפריל ותחילת מאי זו עונת הפסטיבלים! בכל עיר שהגענו אליה התקיים פסטיבל כלשהו: פסטיבל הפלמנקו, פסטיבל אביב, מירוץ אופנועים, חגיגות יום הפועלים (2.5), ועוד… רוב האירועים, ההופעות וההתכנסויות מתקיימים בשעות הערב וכדאי לשאול ולהתעניין בפרטים אצל המקומיים.
השעות בדרום ספרד שונות בתכלית משעות הפעילות בישראל. אנחנו טיילנו בסוף אפריל – תחילת מאי, והיה חמים ונעים (18-30 מעלות) וגם מואר מאוד (שקיעה רק ב 21:15!) אבל ככל שיותר חם – כך הסיאסטה נמשכת יותר זמן. אין לי מושג למה, אבל חום כנראה מוביל לעצלות. החנויות נפתחות רק בסביבות 9:30-10:00, נסגרות בסביבות 13:30, ואז נפתחות שוב בסביבות 19:00. במסעדות קורה משהו דומה, והרבה מסעדות פועלות רק בשעות הערב, החל מ 20:00 והלאה.
חיי לילה זה לא ממש הקטע שלנו, אז לא יצא לנו לחוות את האווירה בערים בשעות המאוחרות. אבל קחו בחשבון – שעת ארוחת הערב בספרד היא בסביבות 21:00, וארוחת הבוקר (שכוללת בעיקר קוראסון עם חזיר) מוגשת בסביבות 10:00 בבוקר לצד קפה בלי קצף. או בירה P:
חניה – כשמשכירים רכב, צריך לקחת בחשבון גם את עלות החניות. לא רצינו לבזבז זמן על חיפושי חניה ברחבי העיר אז חנינו תמיד בחניה הקרובה והנוחה ביותר, מה שעלה לא מעט כסף אבל היה בהחלט שווה ברוב המקומות.
ניצול בעלי חיים – הייתי שמחה להגיד שספרד היא מדינה מתקדמת ומעודכנת אבל לצערי זה לא המצב. מעבר לעובדה שהתזונה המקומית מבוססת על ירך חזיר (jamón) בוריאציות שונות שלוש ארוחות ביום, נוכחנו לדעת שגם ניצול בעלי חיים לצרכי בידור עדיין מתקיימים ובלי להתבלבל: מלחמות השוורים הנוראיות שנפוצות בדרום ספרד, מתקיימות בהיכל העגול המסורתי וכל מטרתן היא להציק ולהרגיז את השור, לערוך עמו קרב עקוב מדם ולהביא למותו. כמו כן, מתקיימים קרקסים בשילוב פעלולי סוסים, וגם כרכרות עם סוסים אומללים זה מראה רגיל בערים האנדלוסיות.
בהתחשב בעליה במודעות שראינו במדריד לטבעונות וצמחונות, יש בי תקווה גדולה שהבשורה תעבור גם לשאר המדינה בשנים הקרובות.
איכות הסביבה – באופן מפתיע דווקא בנושא הזה המודעות גדולה. שקיות ממוחזרות, פחים מיוחדים למחזור חומרים שונים, בקבוקים מחומר ממוחזר וייצור חשמל ע”י קולטני שמש ותחנות רוח – נפוצים מאוד באנדלוסיה.
הדרכים והניווט בדרום ספרד – הנסיעות ברכב היו מאוד נוחות, הכבישים הבין-עירוניים יחסית פנויים והנוף מזכיר את הנוף שלנו בצפון הארץ, רק במרחבים הרבה יותר גדולים. לאורך הדרך רואים המון המון תחנות רוח, והכביש שנוסע מעל קו החוף ממש נעים למראה.
*שימו לב – גוגל מפות יכול להוביל אתכם בכיף לאין כניסה, או לאיזור מדרחוב, או לחצרות של אנשים פרטיים בכפרים. כדאי לפקוח עיניים ולא לסמוך עליו במאה אחוז 😉
לילה אחרון - שוב במדריד
במלגה החלטנו החלטה אסטרטגית – להחזיר את האוטו, ולחזור למדריד ברכבת מהירה במקום להעביר כמה שעות טובות בכבישים. זו הייתה החלטה מצוינת! הזמנו נסיעת רכבת באתר של renfe (מה שהיה די מאתגר כי כאמור זו עונת הפסטיבלים וכולם נופשים והרבה מהרכבות וטיסות הפנים מלאות או מאוד יקרות), ונסענו למדריד.
המלון שבחרנו בו ללילה האחרון הפתיע בכל קנה מידה, ממליצה להעיף עליו מבט (על תחנת הרכבת והמטרו, עיצוב מוקפד בסגנון שנות ה-20, חדר כושר מעולה, חדר שינה מפנק וגדול, לאונג’, ברבר, מסעדה…) – אהבנו! Only You Hotel Atocha
סה”כ 14 ימים ולילות מדהימים וחוויתיים בספרד, שעד עכשיו קשה לנו לנחות ממנה.
מוזמנים לצפות בטיול כולו בהיילייט ‘דרום ספרד’ אצלי באינסטגרם, לשאול מה שבא לכם ולשתף מהחוויות שלכם!
